מה איבדתי באילת?

אני אתחיל בזה שמאוד התגעגעתי לאילת.

פתאום בנסיעה מתל אביב נחתה עלי ההבנה שלא הייתי באילת מאז חודש אוקטובר שנה שעברה, שזה אומר בערך חצי שנה, וכמובן שזה הגיוני עם הסגרים, החיסונים, החורף ושאר ירקות, אבל הרגשת החסך בינתיים הצטברה.

כמובן שהצהרה כזו של געגוע לאילת תגרור מרבים שאלות של "למה לעזאזל?". הרי כשחושבים על אילת ישר מרימים גבה עקומה ומנפחים נחיר בגלל שהמחשבה הראשונה תכוון לחבורות הערסים, המשפחות עם הילדים הצועקים, העומס, המחירים המזעזעים והחום, כמובן.

אבל בשבילי אילת זה מקור אנרגיה, מקום שאני חייבת להגיע אליו להתרעננות פעם בחודש, והחלטתי שאני אשתף פה את הסוד שלי של למה אני נהנת כל כך מהעיר הזאת.

אז לפני שאני פורסת בפניכם את רשימת המכולת של החופשה המושלמת בעיר, אני אספר לכם קצת רקע, ואני מניחה שעד עכשיו הבנתם שאין לכם עסק עם פראיירית שמתלהבת מכל דבר נכון?

אני אתחיל מזה שאני אוהבת לנהוג לאילת, וכמו כל דבר, מדובר בחינוך מהבית. מאז שהייתי קטנה היינו מחליטים ספונטנית להעמיס את הרכב ב5 בבוקר ולצאת לנסיעה של 4 וחצי שעות לאילת, ולחזור הביתה עוד באותו הערב. לא, אנחנו לא משוגעים, אנחנו רוסים ואירופאים, שם נהיגה של 4 שעות זה גיחה לעיר הסמוכה.

אז למרות שהפעם נסענו לקצת יותר, עדיין מדובר בגיחה קצרה ומרוכזת - יצאנו בחמישי אחרי העבודה, הזמנו איירבינבי שיארח אותנו לשני לילות, בילינו באילת ביום שישי, וביום שבת אחרי הלימודים שלי בזום יצאנו חזרה לכיוון תל אביב.

קצר ולעניין.

---

ועכשיו כשאתם מבינים קצת את הלך הרוח, אני מציגה בפניכם את הרשימה של הדברים שבשבילם שווה לנסוע לאילת (שלא כוללת קניות ומלונות):

הים והצלילות

זה באמת האטרקציה הכי טובה שיש לאילת להציע, והדבר שהכי התגעגעתי אליו בתקופה הזאת.

ביקרתי בהרבה ימות ובכמה אוקיינוסים, וצללתי במקומות מדהימים כמו הגרייט ברייר באוסטרליה והסנוטס במקסיקו, ועדיין הים האדום הוא בראש הרשימה של המקומות האהובים עלי, וזה מכמה סיבות:

• קודם כל הוא תמיד צלול. הראות בים האדום נעה בין בסדר למדהים, ובדרך כלל היא מדורגת כמצויינת, ככה שאפשר להכניס את הראש למים ולראות לעומקים ולמרחקים.

• דבר שני, הוא נגיש. אפשר להיכנס כמעט לכל אתר צלילה מהחוף בצורה עצמאית. אין כמעט דבר כזה בעולם - לרוב אתרי הצלילה בעולם חייבים לצאת עם סירה.

• דבר שלישי - יש מלא מה לראות. נכון, החלקה שיש לנו באילת היא לא החלק הכי מרשים בים האדום, רחוק מכך למען האמת. בהשוואה לאתרים אצל השכנים בירדן ובסיני, אילת נראית זוועה עם ריפים הרוסים ויחסית מעט דגים. ועם זאת, יש עדיין הרבה מה לראות ותמיד מחכה לי איזו הפתעה.

ולדעתי גם לא חייבים לצלול, אפשר לקבל את מלוא החוויה גם בשנירקול, כי יש אתרים ממש יפים ורדודים בצד הדרומי של העיר. וכאן אני משתפת אתכם בחלק מהחופים הסודיים של אילת:

• חוף המערות (מול כפר הצוללים / סנובה) - החוף לא נראה כמו שום דבר, אין שם כיסאות או שמשיות ויש רק כמה איזורים מוצלים. אבל, מהרגע שנכנסתם למים אתם מוקפים ריפים ודגים והכל בעומקים של 6-8 מטר. ההמלצה שלי היא להגיע בבוקר או אחרי הצהריים כשהשמש לא מאוד חזקה ופשוט להכנס לשחות לכל כיוון לאורך החוף. בפעם האחרונה ראיתי שם תמנון בעומק של 2 מטר. רק אומרת.

• חוף הנסיכה (מול מלון הנסיכה) - בקצה הדרומי של אילת יש שני גשרים שנכנסים לתוך הים ומסביבם ריפים צבעוניים. אתם יכולים פשוט להגיע לגשרים ומהם להכנס (או לקפוץ) לתוך המים. מתחת לגשרים תמיד יהיו דגי חליל חמודים ולפעמים יש עוד דגים יפים שבאים לאיזור לאכול. בדרך כלל אין כמעט אנשים והחוף לא עמוס מדי. בגלל שהכניסה למים עמוקים וקרים, אני ממליצה לבוא בצהריים כשהשמש בשיא שלה.

• חוף האלמוגים (ליד דיפ סיאם) - זה חוף אמיתי עם תיירים ומסעדות, אבל החלק הנחמד הוא שהחוף צמוד לשמורה (היא נמצאת מצד ימין מעבר לגדר). הקטע המעניין הוא שהשמורה עצמה עולה כסף, אבל אם נכנסים מהחוף של דיפ סיאם אפשר להכנס בחינם ולשחות 5 דקות ימינה ולהגיע לחוף השמורה. שם יש קיר ריף בעומק של 5-7 מטר ואפשר לראות יצורים מעניינים כמו מחבתנים ותמנונים. ממליצה לבוא לעשות שחייה ולשבת על בירה אחרי זה.

---

הוייב

כנראה שאתם חושבים שאני עובדת עליכם, כי הוייב האילתי שאתם מכירים סובב בעקיר סביב ערסים וילדים צועקים. זה נכון, יש שם שפע מכל זה, אבל האמת היא שיש גם צד אחר. ויש מקום אחד שבו אפשר לחוות את זה בצורה הכי טובה - ריף הדולפינים בערב.

במהלך היום ריף הדולפינים הוא בטח אחד המקומות הכי עמוסים באילת, אבל בערב הוא ההפך המוחלט. בערבים הריף פותח את הבר שלו ואפשר לשבת שם בכיף על קרף יין וטוסט מפנק שמכינים עם הרבה אהבה, ולהרגע באחד המקומות הכי קסומים באילת.

פייר, אני עוד לא הייתי שם משנה שעברה, אז אם אתם מכירים עדכונים או שינויים אשמח אם תגיבו פה למטה.

יש עוד שני מקומות שאני מחבבת באילת:

האחד הוא החוף של מוש, מסיבות מובנות מאליהן, והמקום בהחלט שווה ביקור, אבל אני לא ממליצה להגיע דקה אחרי 9 וחמישה בבוקר (המקום נפתח ב9). אם הצלחתם להגיע בזמן ולתפוס שולחן, תישארו שם כל היום ותרדו על צלחת סביח או שקשוקה (או גם וגם) ואל תפסחו על הלימונענע המרעננת. אבל תזכרו שהמקום מוכר ברבים ולכן צפו לפגישה עם הצד התיירותי של העיר.

השני הוא בר מסעדה בשם SOLO שנפתח ממש לפני חודש. המקום נמצא בצד הצפוני של העיר ממש קרוב לטיילת, והאמת שהגעתי לשם במקרה לחלוטין, אבל הופתעתי לטובה! הבר באווירה תל אביבית לא אופיינית לאילת ויש שם מוזיקה חיה, אוכל טוב וקוקטיילים מושקעים. הוא ממוקם בתוך מלון בוטיק בשם SOLEIL שלא יצא לי לבקר בו, אבל תספרו לי מה דעתכם עליו. בכל מקרה, ממליצה להגיע בערב לנשנוש ולדרינק בכיף.

---

השקיעות

כן רבותי, אחד החלקים האהובים עלי באילת הוא השקיעות, ואני ממליצה למי ששם לא לפספס אותן. השקיעות מאוד ארוכות כי השמש שוקעת מאחורי ההרים, ולכן יש אור עוד הרבה זמן אחרי שהיא נעלמת. התאורה הופכת לורודה סגולה, והרי ירדן נותנים קונטרסט משוגע לצבע הכחול לאפור של הים. החום יורד כי השמש לא מסנוורת יותר, ויש בריזה מדברית נעימה. זה הרגע האהוב עלי באילת, לשבת על החוף אחרי צלילה ויום שלם בשמש, הגוף נח אחרי החום של האוויר והקור של המים, בירה קרה מזיעה בכוס זכוכית, וההרים של ירדן מחליפים צבעים. זה הכל.

---

עכשיו כשאני קוראת את זה בדיעבד אני תוהה לעצמי אם זה ידבר אליכם, ואם יהיה מישהו שילך לנסות לחוות את אילת בדרך שלי. כמובן שבמרחק החלטה תמיד תוכלו לחזור למלונות, לרעש ולקניות, אבל אולי הצלחתי לגעת פה במישהו עם הרומנטיקה שלי, ואני אראה אתכם באחד החופים הדרומיים מחפשים תמנונים בפעם הבאה שאהיה שם (מקווה שבקרוב).

בכל מקרה, תעדכנו אותי, תתייגו אותי באינסטוש, תשלחו לי את ההמלצות והפידבקים שלכם!

עד הפוסט הבא, שלכם, הבחורה מתל אביב.